לוי ואח' נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ

החלטה

לפני בקשה לביטול צו מניעה ארעי שניתן בהחלטה מיום 29.7.13.

הרקע לבקשה וההליכים שקדמו לה.

1.ביום 8.7.13 הוגשה על ידי המשיבים בבקשה שלפני (להלן: "התובעים") בקשה דחופה לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבה, לבצע פעולות הריסה בחלקו הצפוני של מתחם המצוי בדרך בר לב 98 בתל אביב (להלן: "המתחם" ו"החלק הצפוני של המתחם"), עד למתן פסק דין בתובענה שתוגש תוך 7 ימים. בחלק הדרומי של המתחם (להלן: "החלק הדרומי של המתחם") מצויים מבני מגורים ומוסך המיועדים לפינוי.

2.על-פי הבקשה לצו מניעה זמני, במתחם מתגוררות ופועלות מספר משפחות, המחזיקות בו מאז שנת 1947, וביניהן – התובעים. חלקו הדרומי של מתחם משמש למגורים ולמוסך. בחלקו הצפוני של המתחם, פעל בעבר בית קפה "נח" וכיום נמצאים בו מבנים המושכרים לצדדים שלישיים.

3.בשנת 2005 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת נ' רביב בת.א. 26860/01 בו הוגשה תביעה לפינוי שהגישה המבקשת בבקשה שלפני (להלן: "הנתבעת") נגד המשפחות במתחם, ביניהם גם התובעים. בפסק הדין נקבע כי התובעים באותה תביעה הגבילו את תביעת הפינוי למבנים ששימשו את הנתבעים למגורים (4 מבנים), ולא ביקשו לפנותם מחלקים אחרים של המתחם, שלטענתם שימשו בעבר לבית קפה "נח" שכיום למעשה נטוש. כן נפסק כי על המשפחות לפנות חלק ממבני המגורים שבחלקו הדרומי של המתחם, בכפוף לתשלום פיצויים.

4.כן טענו התובעים בבקשה לצו מניעה זמני כי קבלנים מטעם הנתבעת הופיעו במתחם ללא הודעה מוקדמת, פרצו בכוח את שער הכניסה הצפוני למתחם, והחלו בפעולות הריסה.

5.התובעים טענו כי הריסת החלק הצפוני של המתחם פוגעת במחסנים הממוקמים בו ובפעולתו של מוסך בעל רישיון עסק המנוהל על ידי התובע 2. לטענתם, מנסה הנתבעת ליטול חזקה בנכס בכוח הזרוע ושלא כדין.

6.התובעים טענו כי לא יגרם לנתבעת כל נזק אם תעוכב ההריסה שכן ממילא לא ניתן לגבי שטח זה צו פינוי, ואילו לתובעים ייגרם נזק, הן מאבדן הכנסות השכירות, הן מחוסר יכולת להפעיל את המוסך, והן מחשיפת המתחם לכביש הראשי עקב הריסת המחסנים והגדר המהווים כיום חיץ. כן לטענתם, אם לא יינתן צו זמני שימנע את ההריסה, הרי שגם אם יזכו בהליכים המשפטיים לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו שכן לצורך הקמה מחודשת של המבנים יהיה צורך בהוצאת היתרי בנייה שלא ניתן כיום לקבלם.

7.ביום 8.7.13 ניתנה החלטה בבקשה למתן צו ארעי על ידי כבוד השופט א' צימרמן לפיה מדובר בבקשה המעוררת שאלות. עם זאת, בשים לב לכך שיכולה להתרחש בכל רגע הריסה, ניתן צו ארעי עד החלטה אחרת בבקשה לסעד זמני.

8.ביום 11.7.13 הוגשה התביעה לצו מניעה כאמור לעיל, וכן לצו עשה להורות לנתבעת להשיב לקדמותו את המצב במתחם ולתקן את השער אותו הרסה.

9.ביום 15.7.13 הוגשה תגובת הנתבעת לבקשה למתן צו מניעה. המשיבה, חברה פרטית שזכתה, יחד עם "אביוד חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (להלן ביחד "החברות") במכרז שפרסמו מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), עיריית תל אביב יפו וחברת מבני תעשייה בע"מ לפינוי ובינוי "שכונת הארגזים" בתל אביב. במסגרת המכרז התחייבו החברות לבצע בשם המנהל ועבורו את פינוי המקרקעין, הריסת המבנים הקיימים במקרקעין ובניית השכונה החדשה שאמורה לקום במקום. לטענת הנתבעת, הבקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד הוגשה בחוסר תום לב קיצוני כאשר התובעים מסתירים מבית המשפט את העובדות המלאות, בין היתר, הליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בתל אביב והחלטות שניתנו בהם ביחס לטענות התובעים. כן לא גילו כי הפינוי נעשה בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי, בה נקבע כי הנתבעת זכאית לפנות את השטח וכי לתובע 1 או מי מטעמו אין זכות לעכב את הפינוי. כן העלימו מבית המשפט הסכמים שנחתמו בין הנתבעת והמחזיקים בשטח, שמכוחם היא מבקשת להביא לפינוי השטח, וכן העלימו קיומם וביצועם של הסכמים אחרים, עם בני משפחת מימון ולוי, מכוחם פינתה הנתבעת חלק נכבד מהשטח זה מכבר.

10.בנוסף, טענה הנתבעת כי הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה בשיהוי ניכר, כשמונה שנים לאחר חתימת בני משפחת יוסף לוי על הסכם הפינוי, ולמעלה מחצי שנה לאחר ההחלטה האחרונה שניתנה על ידי כבוד השופט פרגו, שהורתה על פינוי השטח.

11.כן, לטענת הנתבעת, כבר נקבע בפסקי דין והחלטות קודמות כי לתובעים אין זכות קניינית במקרקעין, וכי התובעים אינם מבהירים מכוח מה הם זכאים לבקש את צו המניעה ומה מעמדם במקרקעין. לטענתה, אין לתובעים כל זכות במקרקעין או זכות לקבלת הסעד המבוקש.

12.לפיכך, ביקשה הנתבעת, לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני ולבטל את הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד ביום 8.7.13.

13.המקרקעין הינם בבעלת מדינת ישראל ומנוהלים על ידי המנהל.

13.לטענת הנתבעת, במועד שאינו ידוע לה, פלשו בני משפחת לוי המורחבת ותפסו שלא כדין שטח של כ-4 דונם בתחום המקרקעין הנמצא ברחוב דרך לוד 98 בתל אביב בשכונה הידועה כ"שכונת הארגזים". בתחילת שנות ה- 70 החליטו בני משפחת לוי לחלק את השלל ביניהם על מנת למנוע ביניהם מריבות, כך שביולי 1970, נערכה על ידי מודד מוסמך מפה שחלקה את השטח ל- 4 רצועות, כך שלכל אחת מ-4 המשפחות הוקצתה רצועה שמשתרעת לכל אורכו של המתחם מצפון לדרום (להלן: "מפת החלוקה"). בהתאם למפת החלוקה, מחזיקים התובעים שלא כדין בחלק מהרצועה המסומנת במספר 3 על גבי המפה נספח ג' לתגובה (להלן: "רצועה מספר 3"). ברצועה מספר 2 החזיקו בני משפחת מומי לוי וברצועה מספר 1 – בני משפחת יוסף לוי.

14.העבודות המבוצעות על ידי הנתבעת ועתידות להיות מבוצעות על ידה, נוגעות אך ורק להריסת מבנים הבנויים ברצועה המסומנת 1, המוחזקת על ידי בני משפחת יוסף לוי, וגידור רצועות 1 ו- 2 אותן פינו החברות זה מכבר ואף העניקו את הפיצוי שנקבע בהסכמים בתמורה לפינוי זה מכבר. החברות הגיעו להסדרים חוזיים עם בני משפחת מומי לוי בין השנים 2000 – 2005, ורצועה מספר 2 נמסרה כולה מצפון לדרום לידי החברות. מיד עם קבלת החזקה ברצועה, הרסו החברות את הבניינים ומסרו את הפיצוי שנקבע למשפחת מומי לוי. בחודש פברואר 2001 הגישו החברות והמנהל כתב תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד נגד התובעים לפינוי החלק בו החזיקו ברצועה מספר 3. במקביל הגישו תביעות נוספות נגד אחרים מבני משפחת לוי, כולל יוסף ואילנה לוי, בכל הנוגע לחלקים בהם החזיקו בני משפחה אחרים. הדיון בכל התביעות אוחד והתברר לפני כבוד השופטת נ' רביב. ביום 10.5.05 ניתן פסק הדין שדחה את טענות ההגנה של התובעים ובני משפחה אחרים, והורה על פינויים מהשטחים שהוחזקו על ידם לטענת החברות. כן הורה בית המשפט כי על התובעים לסלק את ידם בכפוף לתשלום פיצוי שנקבע, מאותו חלק מרצועה מספר 3 המוחזקת על ידם, וכן הורה על פינוי בני משפחת יוסי לוי מהחלק בו החזיקו ברצועה מספר 1.

15.בפסק הדין נקבע בין היתר כי לתובעים אין זכויות במקרקעין והם החזיקו בחלקים מהמתחם כברי רשות, כי הרשות שניתנה פקעה וכי על הנתבעים שם לפנות את המקרקעין בכפוף לפיצויים האמורים בפסק הדין. ערעורים שהגישו המבקשים נדחו (ע"א (מחוזי ת"א) 2399/05), ובבית המשפט העליון (רע"א 2299/07). בין היתר פירט פסק הדין את החלוקה המתוארת של המתחם לרצועות וכי התובעים מחזיקים במבנה מגורים בשטח שסומן כרצועה מספר 3. בנוסף דחה בית המשפט את הטענה הנוספת של התובעים שיש להם אחוז החזקה כללי בכלל המתחם.

16.ביום 9.5.05 (יום אחד בלבד לפני שניתן פסק הדין), חתמו החברות על הסכמים עם בני משפחת יוסף לוי, שעניינם פינוי רצועה מספר 1 בה החזיקו בני המשפחה. בהסכמים הצהירו בני משפחת יוסי לוי כי הם המחזיקים הבלעדיים בכל רצועה מספר 1 והתחייבו לפנות ולמסור את החזקה בכל רצועה מספר 1 כשהיא פנויה ונקייה מכל אדם וחפץ וחופשית מכל זכות של צד שלישי כלשהו. בתמורה התחייבו החברות ליתן לבני משפחת לוי פיצוי כקבוע בהסכמים.